|
|
|
|
|
|
משפט ותקשורת  קטעים
נבחרים מדברי היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין,
בפני פורום האסיפה הכללית של אגודת העיתונאים תל אביב (מיום 23.9.1997) ערך: רון סלומון ז"ל
תוכן:
 צילום: רון סולומון התחרות העסקית והבידוריזציה של המידע מציאות החיים מלמדת שהמסחור לא פסח גם על תחום התקשורת. התחרות - הברוכה כשלעצמה - בתחום זה, שמן הסתם עוד תלך ותגבר, טומנת בחובה פוטנציאל גובר והולך לעיוות תמונת המצב המעוברת לציבור באמצעות המדיה. זאת, כתוצאה מהשאיפה לסנסציה, המאפיינת את מה שזכה כבר לכינוי "תרבות הרייטינג". הרצון להתגבר על המתחרה מביא, לעיתים, להעדפת הדיווח על ה"פיקנטי", על פני הדיווח על החשוב. הטפל דוחק מסדר היום את העיקר. ההפרזה אינה נחשבת עוד לבלתי ראויה. כך, למשל, טרם הצלחתי לעמוד על הקריטריונים להכרזה על פרשה מסוימת ככזו המעוררת "סערה ציבורית". פעמים אין זו אלא כותרת של אותו כלי תקשורת אשר חשף סיפור, והוא יוצרה ומחוללה של "סערה". הז'אנר החדשותי לובש פנים חדשות והופך למה שהוגדר בארצות הברית "Info-tainment" - צימוד המידע והבידור. תהליך בלתי רצוי זה מביא להתרחקות העיתונות מתפקידה הציבורי החשוב, מייעודה העיתונאי. אכן, אסור שנלקה בצדקנות; קבוצת ההתייחסות של עיתונאים מסוימים היא העיתונאי המתחרה; העיתונאי (או העיתונאית) הפותח את העיתון המתחרה, הצופה בערוץ המתחרה או מאזין לתחנה המתחרה ומוצא "סקופ" שהשיג חברו, תגובתו האינסטינקטיבית - שלו ושל ממוניו - עשויה להיות "מה פתאום השיג הוא (או היא) את הידיעה, ואני לא". היעוד העיתונאי לא נותר אינטרס יחיד; התחרות העסקית, שהיא עצמה עורק חיים, מולידה גידולי פרא. והנה, על מזבחם של התחרות מזה והפן הבידורי מזה פעמים נופלת לא אחת האמת, היעד המוצהר. התחרות גם הביאה בישראל לתופעות, שחלקן עודנו סוביודיצה בשעה זו. העדר עומק בסיקור ועוד, המדיה היא האמצעי העיקרי להעברת מידע לציבור הרחב. בשל כך, נודעת חשיבות לאופן העברתו של המידע. פעמים רבות מדי, לצערי, לוקה הסיקור בשטחיות. המגבלות והאילוצים בעבודת העיתונות, בוודאי האלקטרונית, מוכרת היטב. ברור גם, כי האפשרות להעמיק במסגרת סיקור חדשותי מוגבלת מזו שבפובליציסטיקה או בפרשנות. עם זאת, מתחייבת רמת נאותות מינימלית של דיווח. לעתים, נובע הליקוי מהעדר תשתית עובדתית מספקת החיונית לידיעה. בחלק מהמקרים, חוסר הבנה מספקת של כתב במאטריה מסוימת, אינו גורם לו להדיר את רגליו מחיווי דעה נחרצת בעניין הנוגע לה, מבלי - למצער - להיוועץ בגורם מקצועי טרם הפרסום. בכך יש, כמובן, כדי להשפיע על איכות הסיקור ועל רמתו של השיח הציבורי. בתחום העומק, דוגמה בולטת היא סיקור ההחלטה בפרשת מינוי היועץ המשפטי לממשלה. אכן, ההתעניינות בפרשה זו היתה בהיקף חסר תקדים כמעט. ההחלטה - של פרקליטת המדינה ושלי - היתה קשה. ממהות העניין ומרגישותו התחייבה החלטה מפורטת ומנומקת.מאותם טעמים ביקשתי - באופן חריג - לקרוא את ההחלטה ולהתעמק בה, על מנת שבדיווחים יועברו לציבור המסרים שבה. לצערי, לא אוכל לומר שמשאלתי התגשמה. מניפולציה של מידע פגיעה קשה בזכות הציבור לדעת נגרמת גם כתוצאה ממניפולציה של מידע או מדיסאינפורמציה. לעיתים הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם העיתונאי, לעיתים הוא קורבן לו. לחץ העבודה והצפת העיתונאים על-ידי דוברים, יחצ"נים ומדליפים באינספור הודעות, בצירוף רשלנות או מחסור במשאבים ובכוח אדם, מביאים לכך שלא תמיד נבדקת הידיעה עובר לפרסומה. אגב, העיתונות החרדית, שאינה מיוצגת כאן (באסיפה הכללית - ר.ס.), מתאפיינת בחלקים ניכרים באי בדיקתן של ידיעות; כמעט שאין דוברת משרד המשפטים, למשל, מקבלת פניות לאימות ידיעה מעיתונות זו; החריגים לכך שם הם נדירים. עיתונות ואינטרסים כלכליים ריכוזיות השליטה במפת התקשורת הישראלית - לפחות בשלב זה - בולטת לעין, בדומה למצב במדינות מערביות אחרות. די אם נזכיר את סילביו ברלוסקוני, רופרט מרדוק ותאגיד טיים-וורנר כדוגמאות לשליטה של אילי הון במספר רב של כלי תקשורת, וכן בתאגידים מסחריים נוספים. אף אצלנו ניכר קיומה של בעלות צולבת בעיתונות הכתובה, בחברות הטלוויזיה בכבלים ובזכייני הערוץ השני. הקושי בכך אינו קטן: ראשית, בשוק התקשורתי הנשלט על-ידי גורמים מועטים, בידי אותם גורמים, לכאורה, לתאם ביניהם עמדות בנוגע לסיקורם של עניינים מסוימים. שנית, האינטרסים העסקיים של בעליו של כלי תקשורת מסוים עלולים להשפיע על סיקורו של אותו כלי תקשורת בתחומים המשיקים להם או בנושאים ספציפיים הנוגעים להם. לפחות ייתכנו חששות לכך. חקירות אישי ציבור אחד הנושאים הטורדים את מנוחתנו הוא חקירות אישי ציבור. לא אחת נפתחת חקירה בקול תרועה גדולה, עם צלצלי שמע של תקשורת ושל תמונות איש הציבור הנחקר, בהנאה יתרה. לבסוף, לעיתים כעבור חודשים, לעתים כעבור שנים, רק חלק מן החקירות הופכות לכתבי אישום, ורק חלק מכתבי האישום מגיעים לכלל הרשעה. חל כאן חוסר שוויוניות בכיוון ההפוך; מה שלאדם שאינו מוכר יהא עוגמת נפש, לאיש הציבור עלול להיות אסון. כך בשלטון המרכזי, כך בשלטון המקומי. הצעות לשיפור - חומר למחשבה השפעתם של כלי תקשורת ההמוניים בעידן המודרני אינה מוטלת בספק. במידה רבה, סדר היום התקשורתי הוא סדר היום הלאומי, ואין להתעלם מהשפעתם ההדדית זה על זה. לתקשורת יש גם הכוח לפעול להנעתם של תהליכים בדעת הקהל. נודעת לה השפעה רבה על מקבלי ההחלטות. מטבע הדברים, הם פותחים את יומם לא במברקים הסודיים אלא בעיתון, ברדיו ובטלוויזיה. דימוי האינתיפאדה בעולם היה דימוי תמונות האבנים ב - CNN. דימוי מלחמת לבנון בעיני הנשיא רייגן היה ילדה עטופת תחבושות, גם אם אחר כך התברר שלמרבה המזל היו פצעיה קלים. אילו היתה התקשורת האלקטרונית במצבה היום קיימת בתש"ח, ספק אם היתה קמה מדינת ישראל בצורה שבה קמה. העוסקים בעיתונות - מו"לים, עורכים, עיתונאים - צריכים לשוות עובדות אלו לנגד עיניהם יום-יום ושעה שעה. שם הדבר הוא אחריות. אכן, המתינות מידה יפה היא, ויפה היא גם לעיתונות. סבור אני, שאין כל פסול בכך שעובר לפרסום ידיעה יטלו לעצמם - הכתב והעורך - פסק זמן של רגע למחשבה - האם הידיעה מבוססת במידה השקולה כנגד הנזק לאדם פלוני הטמון בפרסומה. האם היא מוצגת בצורה הוגנת. האם תגובתו של נשוא הידיעה מוצגת באופן הוגן, ולא בבחינת מס שפתיים המשולם בחטף, בשניות האחרונות שלפני האתנחתא בנשימה בסוף הידיעה. לא הרי "פלוני טוען כך, ופלוני טוען כך", כהרי בדיקה אם "אמת דיברתי", ושמא ניתן לומר "כך וכך הדברים. פלוני טוען כך וכך אך לא היא", ואל יהי חוטא נשכר. המתינות סופה להביא ליתר אחריות מקצועית. תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות מטיל על כל עיתונאי חובות רבות, בהן: להגיד לציבור "שרות מקצועי, פרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות"; לפעול "ביושר, בהגינות וללא מורא"; להימנע מפרסום בלתי מדויק, מטעה או מסולף; לבדוק, לפני הפרסום, נכונות הידיעה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה. בהקשר זה קובע התקנון, כי "דחיפות הפרסום לא תפטור מבדיקת נכונות הידיעה". התקנון מוסיף וקובע, כי פרסום ידיעות צריך להיות "הוגן וללא הטיה" וכי "הכותרת לא תהיה מטעה". הוא מעגן את החובה לתקן טעויות או אי-דיוקים מהותיים והחובה להתנצל במקרים המתאימים. על פי התקנון, על עיתונאי להימנע מכל מצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיו כעיתונאי לבין כל אינטרס אחר, ועליו להימנע משימוש לרעה במעמדו, בתפקידו או בכוחו לפרסם או להימנע מפרסום. כן נדרש גילוי נאות של אינטרס מהותי - כלכלי או אחר - של המו"ל, הבעלים והעיתון, בצמידות לפרסום מסוים ובאופן תקופתי. אסתפק בדוגמאות אלו. די בהן כדי להראות שתקנון האתיקה מציב רף נאות. האם הוא מקוים? במקרים רבים - ספק. נחוצה, אפוא, הקפדה על הכללים המעוגנים בו. נחוץ גם כבוד אליהם ואל המוסדות העוסקים בכך. לא מזמן התלוננה דוברת משרדנו (משרד המשפטים - ר.ס.) בפני עורך אחד המקומונים בקשר לידיעה שפורסמה בו, ואמרה כי נתלונן על תוכנה במועצת העיתונות. תשובתו היתה משהו כמו "אז ישבו שלושה דבילים בעוד שלוש שנים וידונו בכך. איני נדרש ללשון הבלתי ראויה, אך היחס אומר דרשני. נחוצה גם אכיפתם של הכללים, המשקפים את המגבלות שהעיתונות הטילה על עצמה. מגבלות אלו אינן הופכות את העיתונות לפחות חופשית אלא ליותר אחראית. מבקש אני שלא אובן שלא כהלכה. אינני מבקש להטיל דופי בעבודת העיתונות כולה, בעבודתו של כלי תקשורת זה או אחר, או של העיתונאים כולם. ממילא התייחסות גורפת לתקשורת ולעבודתה כאל מיקשה אחת סופה שתחטא לאמת. מודע אני גם לקשיים האובייקטיביים בפניהם ניצב עיתונאי הממלא את תפקידו. מאידך גיסא, במכשלות שמיניתי, אין המדובר במקרים בודדים וחריגים. גם דברי ביקורתי שלי בוודאי אינם מפתיעים אתכם. לאחרונה נמתחה, בהזדמנויות שונות, ביקורת על העיתונות. יש, כמובן, להבחין בין ביקורת מגמתית, המונעת ע"י אינטרסים, לבין ביקורת מצד מי שחופש העיתונות יקר לליבם לא פחות מאשר לליבם של העיתונאים עצמם. מבקש אני להימנות עם אלה האחרונים, ולבהיר, כי המחלוקת היא לשם שמים. ממילא, סופה להתקיים. לכך ניתן ביטוי פומבי גם בהחלטתי בפרשת מינוי היועץ המשפטי. אכן, אור השמש חיטוי משובח הוא גם לעבודה העיתונאית. גם זו, ממש כמושאי ביקורתה, נתונה לביקורת, ובלבד שתהה זו עניינית ומכובדת. העדר הערכה לפועלה של העיתונות עלול להוביל לתחושה של ניכור כלפי הערכים היקרים לכולנו מרבים לדבר על אמון הציבור. הציבור הוא מונח מעורפל, שכל הרוצה ליטול את הזכות לדבר בשמו עושה כן, לעתים קרובות באמצעות סקרים. הבריות נוטות, לפי תחושתי, להאמין לדיווחים בתקשורת, אך לרחוש עם זאת חשדנות כלפיה. המציאות האנושית סובלת את שני הפנים, והתוצאה היא אותו ניכור. החיסיון העיתונאי בטרם אסיים אבקש לעמוד, בקליפת אגוז, על יוזמת חקיקה הננקטת בימים אלה, ואשר נוגעת לעבודתכם (העיתונאית - ר.ס.). עיתונאי נהנה מחיסיון, בעל אופי יחסי, מפני גילוי מקורות המידע שלו. חיסיון זה הוא, כאמור, פרי ההלכה הפסוקה. בחודש מרץ 1993 מינו שר המשפטים ושר המשטרה ועדה לבדיקת החיסיון העיתונאי, בראשותו של ד"ר אשר מעוז מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. הועדה הגישה את המלצותיה לשרים בחודש דצמבר 1994. דעת הרוב בוועדה המליצה, בין היתר, לעגן את החיסיון העיתונאי בחוק, וכי החיסיון יהיה בעל אופי יחסי. בימים אלה הופץ ע"י משרד המשפטים תזכיר חוק לתיקון פקודת הראיות (חסינות בעלי מקצוע). התזכיר מכיל הסדר מקיף בנוגע לחסינות בעלי מקצוע. אשר לחיסיון עיתונאי, מוצע להוסיף לפקודת הראיות סעיף, שיקבע כי: "דברים ומסמכים שנמסרו לאדם לצורך עבודתו העיתונאית, אין הוא חייב למסרם כראיה אם הם עלולים לחשוף את זהות מוסרם או אם נמסרו לו בתנאי שלא יגלה אותם, אלא אם כן ויתר מוסרם על החיסיון במפורש או מכללא." יחסיותו של החיסיון העיתונאי, בדומה למרבית החסיונות האחרים, מוצאת את ביטויה בסעיף מוצע, העוסק בגילוי ראיות חסויות. על פיו תוקנה לבית המשפט סמכות להורות על גילוי ראיה חסויה: "אם מצא, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותה וכי נתקיימו שני אלה: (1) גילוי הראיה חיוני לעניין שאלה העומדת לדיון או לצורך מניעת ביצוע עבירה חמורה. (2) לא ניתן להשיג את התכלית שלשמה מתבקשת הראיה בדרך אחרת באופן סדיר." בסעיף נוסף מוצע להחיל את ההוראות בדבר החיסיון גם לגבי בית דין, גוף או אדם המוסמכים על פי דין לגבות ראיות, וסעיף אחר מבהיר כי החיסיון משתרע גם על הליכי חקירה. תיקון נוסף נוגע להאזנות סתר, והוא מציע להתאים את ההסדר הקבוע בחוק האזנת סתר, התשל"ט 1979, בנוגע להאזנה לשיחות חסויות, לשינוים הנובעים מן התיקונים המוצעים. תזכיר החוק הופץ, כאמור, בין גורמים שונים לקבלת הערותיהם, לפני שיובא לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. גם אגודת העיתונאים הגישה הערותיה לשר המשפטים. יש לברך על עיגון החיסיון העיתונאי בחקיקה. עיגון זה מהווה ביטוי לכך שלעיתונות קמות, בדין, זכויות החיוניות לה כדי למלא כיאות, ללא מורא וללא משוא פנים, את תפקידה בחברה דמוקרטית. עיתונות חופשית, לוחמת ואמיצה היא ערובה לקיומו של המשטר הדמוקרטי, להגנה על זכויות יסוד ולמאבק בעוולות. עיתונות כזו זקוקה לכלים שיאפשרו לה לבצע את מלאכתה, והחיסיון הוא אחד מהם. ואולם, יש לקוות שבצד ביצורו של חופש הביטוי בכלל, וחופש העיתונות בפרט, נשכיל - תשכילו אתם (העיתונאים - ר.ס.), בראש ובראשונה - להעלות את רמת העיתונות מדרגה, כך שתמלא ביתר יעילות, וחשוב מזה, ביתר אחריות, את תפקידה.  גרסה להדפסה
דף זה נוצר ב- 0 שניות. |
|
|
|
© כל הזכויות שמורות | אגודת העיתונאים בישראל - חיפה והצפון | רח' אליהו חכים 6, ת.ד. 9957 חיפה, מיקוד 34341 טלפון: 04-8335992 פקס: 04-8335991 |