נוח בשבעה שגיאות*

מאת: אורי שרון.

    זילות הלשון העברית ממש מקוממת. אולם מדוע נלין על אחרים, אם ישנם עיתונאים (לשון  זכר תואמת גם ללשון נקבה) ברדיו ובטלוויזיה, השוגים בלשונם? התמזל מזלם של הכותבים בעיתונים, שאינם נדרשים לנקד את מילותיהם.

    השגיאה הנפוצה בפיהם היא נראה בא’ קמוצה בזמן הווה, בעוד יש לומר נראה, כאש הא’מנוקדת בסגול. טעות זו מחווירה אל מול טעותה של כתבת באחת מתחנות הטלוויזיה בכבלים. ברצותה לציין את מספר שנות נדודיהם של עולים חדשים מאתיופיה – היא אמרה: “שנים עשרשנים”. (נו, טוב. היא בטח ספרה…). ולא רק היא: גם בעיתון מצאתי את הביטוי: “אחד עשר פעמים”.

    ומה באשר ל”שתים עשרה אלף” ול”שלושת הנקודות”, שעיתונאים ותיקים מאותה כתבת  כושלים בצירופי מלים אלה חדשות לבקרים? דוגמאות מבישות נוספות יש ויש. אלא שעיתונאים לא מעטים אינם חושבים שהן מבישות. כי לדידם – לא מדובר בטעות.

    ישנם בקרב אותם  שגיונאים (מלשון “שגיאה”) כאלה שמסתמכים על קביעותיו של הפרופסור לבלשנות גלעד צוקרמן. בספרו: “ישראלית שפה יפה” הוא טוען, בין השאר, שאין למצוא פסול במונח “עשר שקלים” וכיוצא באלה. לדעתי, הם חשים מתיקות למקרא דבריו של “איש הסוכר”, בעוד הם משתמשים בקביעותיו כעלה תאנה לבושתם.

    בלי קשר לשגיאות לשון: לא נגרע חלקם של עמיתים: יהיה מה שיהיה – הם לא יתנו לאמת לקלקל להם סיפור טוב. פעם, למקרא כתבתקלס של חבר למקצוע, הסקתי זאת: מבלי לדעת מהו גובהו – לשונו ארוכה יותר…

    לעתים קשה לי    ל ר ד ת    לרמתם    ה “ג ב ו ה ה”    של כמה עיתונאים בישראל, שפרי כתיבתם מעלה, לדעתי, את העיתונאות למעמד של אחד המקצועות העתיקים בעולם…

                                     =======

*אם דבריי אינם מובנים לקורא – טוב יהיה אם יירשם לאולפן לעברית (וגם ילמד בו)…

גולשים שאהבו את זה אהבו גם עוד מהמחבר

Comments are closed.